מחיקת כתב טענות בשל אי-תשלום שכר הבורר

האם בסמכותו של בורר, אשר ציווה על בעל דין דבר הכרוך בתשלום שכרו ובעל הדין לא מילא אחרי הצו ללא סיבה מוצדקת, לדחות את התביעה – אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את כתב ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע – אם ניתן הצו נגד הנתבע?

פרט יח' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות תשכ"כ-1968 (החוק) קובע את סמכותו של בורר ליתן הוראות הנוגעות לשכרו, ובכללן הוראות הנוגעות להפקדת ערובה לתשלום שכרו, אולם פרט זה אינו קובע סנקציה נגד בעל הדין שלא משלם.

פרט ט' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות תשכ"כ-1968 (החוק) קובע את סמכותו של בורר לצוות על בעל דין, כל דבר הכרוך בניהול הבוררות, ומסמיך את הבורר למחוק את כתבי הטענות של צד שלא מילא אחר הוראותיו.

לאחרונה פסק בית המשפט העליון, כי "גם צווים הנוגעים לתשלום שכרו של הבורר הינם "דבר הכרוך בניהול הבוררות", שכן ללא קבלת או הבטחת תשלום לא ימשיך הבורר בהליך הבוררות וייפגע הליך הבוררות, בדומה למקרה של חוסר היענות לצווים הקשורים לגילוי מסמכים או מילוי שאלונים.

יתרה מזאת, "סירובו של צד להיעתר לצו הנוגע לשכרו של הבורר עשוי לסכל את הליך הבוררות התקין ובכך למנוע מהבורר לרדת לחקר האמת ולחתור תחת הסכמת הצדדים לנהל את הסכסוך במסגרת ההליך".

לאור זאת, קבע בית המשפט העליון, באופן חד משמעי, כי לבורר סמכות למחוק כתב טענות בשל אי מילוי הוראה בקשר לשכר טרחתו.

יחד עם זאת, נוכח חומרתה של הסנקציה, הבהיר בית המשפט העליון, כי יש לעשות בסמכות המחיקה שימוש במקרים חריגים בלבד, ורק כמוצא אחרון. וכן כי לפני הפעלת הסנקציה יש ליתן לבעל הדין התראה והזדמנות הולמת לקיים את הצו.

ראו גם פסק הדין בהליך רע"א 1626/19 איילה קרייזלר נ' שי שכטר (פורסם בנבו 29.4.2019).